פסק-דין בתיק בר"ע 7349-10-13

השופט אילן איטח

1.                לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב-יפו מיום 13.9.13 (השופטת אופירה דגן-טוכמכר; פ"ה 7634-03-13), בה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 16.7.13. במסגרת פסק הדין חויבה המבקשת לנקוט בהליכים הנדרשים על מנת למנות את המשיב לתפקיד מנכ"ל, ובכלל זה העברת מועמדותו לבדיקת הוועדה לבחינת מינויים ברשות החברות.

נקדים ונציין, כי החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי סמכותנו שב תקנה 82 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן - התקנות) , זאת לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להודיע עמדתם בעניין ובהעדר התנגדות מטעמם.

הרקע

2.                המבקשת (להלן - החברה) הינה חברה ממשלתית המפעילה את המתחם בנמל תל אביב. החברה קיימה הליכי מיון לשם איתור מועמד מתאים לתפקיד מנכ"ל. על תפקיד זה התמודדו עשרות מועמדים והתאמתם נבחנה תחילה על ידי ועדת איתור שמונתה על ידי דירקטוריון החברה (להלן - ועדת האיתור) שבהרכבה נכללו גם הדירקטורים גב' הניה מרקוביץ ומר יהודה זעפרני. מבין המועמדים שנבחנו, החליטה ועדת האיתור להמליץ לדירקטוריון על מינויים של שני מועמדים - הכשיר הראשון מר דניאל בן לולו (להלן - מר בן לולו), והכשיר שני המשיב.

3.                דירקטוריון החברה החליט למנות את מר בן לולו לתפקיד. אך למינוי לא ניתן אישור רשות החברות הממשלתיות (להלן - הרשות), באמצעות הועדה לבחינת מינויים (להלן - הועדה), כנדרש בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן - החוק), זאת בשל זיקתו הפוליטית של מר בן לולו. יצויין כי טרם קבלת החלטת הרשות, פנה המשיב לבית הדין האזורי לעבודה ותקף את החלטת הדירקטוריון למנות את מר בן לולו (ס"ע 46237-05-12). בית הדין קבע כי פנייתו מוקדמת, שכן טרם ניתן אישור הרשות למינוי.

4.                דירקטוריון החברה התכנס על מנת לדון בהמלצת ועדת האיתור בדבר מינויו של המשיב שהיה כשיר שני. הדירקטוריון קיים שתי ישיבות, ונערכה הצבעה שבסופה התברר כי יש שלושה תומכים במינוי ושלושה מתנגדים. כיוון שיו"ר הישיבה הצביעה נגד מינוי המשיב, ולה קול עודף, הוחלט שלא לבחור במשיב לתפקיד המנכ"ל. שניים מבין שלושת חברי הדירקטוריון שהתנגדו למינוי המשיב היו חברי ועדת האיתור - גב' מרקוביץ ומר זעפרני, אשר כאמור בחרו במשיב ככשיר שני.

5.                המשיב פנה לבית הדין האזורי ועתר למתן לסעדים שונים שתכליתם מינויו לתפקיד מנכ"ל החברה. המשיב טען טענות שונות: החלטת הדירקטוריון שלא למנותו נגועה בשיקולים פסולים; הדירקטוריון שמלכתחילה העדיף את מינוי של מר בן לולו התחשבן עימו על כך שפעל לסיכול מינוי זה; חברי הדירקטוריון שקבעו כי הוא כשיר שני לתפקיד שעה שהיו בועדת האיתור - גב' מרקוביץ ומר זעפרני, שינו את דעתם ביחס אליו בעקבות פסילתו של מר בן לולו, והצביעו נגד מינויו של המשיב משיקולים זרים ובשל קרבתם לשר התחבורה מר ישראל כץ; הדירקטוריון לא היה אמור לזמנו לראיון לפני קבלת ההחלטה בעניינו, שכן ראיון מסוג זה אינו חלק מהליך הבחירה שנקבע בנהלי הרשות.

6.                החברה טענה כי ההחלטה התקבלה על ידי הדירקטוריון, שהינו הגורם המוסמך, ומחובתו להפעיל שיקול דעת עצמאי, אינו מחויב לקבל את המלצת ועדת האיתור שמינה; ההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים, בהתאם לעובדות שהובאו לדירקטוריון ולאחר שראיין את המשיב והתרשם ממנו באופן שלילי; במהלך ישיבת הדירקטוריון התבררו נתונים, שוועדת האיתור לא היתה מודעת להם בעת גיבוש המלצתה, שיש בהם כדי להעיב על התאמת המשיב לתפקיד; ההחלטה נמצאת במתחם הסבירות ואין עילה להתערבות בית הדין בה; העובדה שגב' מרקוביץ ומר זעפרני שינו את עמדתם ביחס למשיב אינה מעוררת קושי שכן שניהם העידו כי מלכתחילה ההמלצה על המשיב היתה מבחינתם "ברירת מחדל"; אין יסוד לטענתו של המשיב בדבר זיקתו הפוליטית של מר זעפרני לשר התחבורה, שכן חברותו בדירקטוריון נבדקה על ידי הרשות והוא נמצא כשיר לתפקיד; זימון לראיון הוא חלק מהפררוגטיבה של הדירקטוריון, שמסמכותו לקיים כל בדיקה רלוונטית בטרם יבחר מועמד למשרת המנכ"ל.

7.                הרשות טענה כי ההליך שבו נבחרו המשיב ומר בן לולו לקה בפגמים שונים, שנראה כי יש בהם כדי להשליך על ההליך כולו ולא רק על בחירתו של מר בן לולו. עם זאת ציינה הרשות כי מועמדותו של המשיב לא נבחנה על ידה, משזו לא הועברה אליה על ידי הדירקטוריון. השלכות עמדת הרשות על מינוי המשיב לא נבחנו.

פסק הדין מושא ההליך

8.                בפסק דינו ציין בית הדין האזורי בתחילה את העובדה לפיה מלכתחילה ביקש הדירקטוריון למנות לתפקיד אדם בעל זיקה פוליטית - מר בן לולו (שכיהן בעבר כחבר כנסת), ושמינויו לא אושר על ידי הרשות וזאת ללא כל קשר להליכים המשפטיים בהם נקט המשיב. עוד ציין בית הדין כי בהצבעה בעניין מינויו של המשיב השתתפו חברי דירקטוריון שאין להם כל זיקה פוליטית לשר התחבורה, והם סברו כאחד כי יש למנות את המשיב לתפקיד המנכ"ל; שנים מבין חברי הדירקטוריון שהצביעו נגד מינוי המשיב, היו חברים בוועדת האיתור שהמליצה על המשיב ככשיר שני לתפקיד, זאת לאחר קיום הליך ארוך שבמסגרתו נבדקה התאמתם. בית הדין קבע כי יש בהצטברות הטעמים שפורטו בכדי להקים ספק מהותי בדבר קיומו של מניע פוליטי מפלגתי פסול בהחלטה להימנע ממינויו של המשיב. משכך נקבע כי נטל הראיה עובר אל החברה ועליה להוכיח שאין בהחלטה שיקול פסול.

9.                בית הדין בחן את העדויות שהובאו לפניו וקבע כי לא הובאו ראיות כלשהן המלמדות על זיקה בין גב' מרקוביץ, שהיא עובדת נציבות שירות המדינה, לבין גורם פוליטי. ביחס למר זעפרני קבע בית הדין כי עדותו בדבר העדר זיקה לשר התחבורה לא היתה משכנעת, ולא ניתן להתעלם מזיקה זו, הגם שהראיות שהובאו בעניין זה הינן נסיבתיות בלבד. לאחר בחינת העדויות הגיע בית הדין למסקנה כי הצבעתו של מר זעפרני נגד המשיב היתה נגועה בשיקולים פוליטיים ולפיכך היא פסולה. ביחס להצבעתה של הגב' מרקוביץ קבע בית הדין כי גם אם לא היו מעורבים בהצבעתה שיקולים פוליטיים של ממש, הרי שבהחלטתה לא ניתן משקל מספיק לאינטרס הציבורי במלחמה בנגע המינויים הפוליטיים. בית הדין קבע כי באיזון שבין האינטרס הציבורי במלחמה בנגע המינויים הפוליטיים לבין האינטרס של החברה להשאיר בידי הדירקטוריון את הסמכות למנות מנכ"ל כראות עיניו, ידו של האינטרס הציבורי על העליונה ומינויו של המשיב יהיה לטובה. בית הדין ציין כי נוכח האמור, וגם אם היה מקום להסתפק בפסילת הצבעתו של מר זעפרני, התוצאה היא שהדירקטוריון בחר במשיב ברוב דעות.

10.            מבין הסעדים שהתבקשו, בית הדין הורה לחברה להעביר לאישור הרשות את מועמדותו של המשיב לתפקיד המנכ"ל. כן חייב בית הדין האזורי את החברה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 30,000 ש"ח.

הליך עיכוב הביצוע בבית הדין האזורי

11.            ביום 8.8.13, וטרם הוגשה הודעת ערעור מטעמה, הגישה החברה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בתמצית טענה החברה כי סיכויי הערעור טובים, שכן בית הדין ביסס את קביעותיו בדבר שיקולים פוליטיים על ראיות נסיבתיות  בלבד והתעלם מטעמים ענייניים המצביעים על אי התאמתו של המשיב לתפקיד; ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין וככל שמינויו של המשיב יאושר על ידי הוועדה, תעבור החברה טלטלה קשה, שכן ככל שהערעור יתקבל יהיה צורך למנות מנכ"ל זמני נוסף, וזאת עד למיצוי הליך המיון בועדת איתור נוספת שיהיה צורך לכנס.

12.            המשיב התנגד לבקשה. לטענתו סיכויי הערעור נמוכים, שכן קביעותיו של בית הדין הינן עובדתיות, ומבוססות על התרשמותו מהעדויות שהובאו בפניו. קביעות בהן ערכאת הערעור ממעטת להתערב. בהתייחס למאזן הנוחות טען המשיב כי הוא נוטה במובהק לטובתו. לטענתו, החברה לא הצביעה על נזק קונקרטי שיגרם לה אם פסק הדין יבוצע, וודאי לא כזה שישווה לנזק המתמשך שנגרם למשיב מזה חודשים ארוכים. בנוסף טען המשיב כי החברה לא הצביעה על כל טעם שיש בו להצדיק את עיכוב תשלום ההוצאות שהושת עליה. 

13.            בהחלטה מיום 13.9.13 דחה בית הדין האזורי את הבקשה. בית הדין קבע כי גם אם היה מורה לחברה למנות לאלתר את המשיב לתפקיד, לא היה בכך כדי ליצור מצב בלתי הפיך. המדובר במינוי הכפוף לתוצאות הערעור וכי ככל שהוא יתקבל, ניתן יהיה לקבוע כי על המשיב לסיים את תפקידו. בעניין זה ציין בית הדין כי אמנם לא מדובר בכניסה אופטימלית לתפקיד, אולם ככל שהמשיב מעדיף שלא להמתין לתוצאות הערעור וליטול על עצמו את הקושי והסיכון הכרוכים בכניסה לתפקיד בנסיבות כאמור, יש לכבד את בחירתו, זאת בשים לב לתקופה הארוכה שבה נאלץ להמתין. בית הדין קבע כי דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח התרשמותו לפיה החברה לא הזדרזה להביא את העניין לכדי סיום וטרם הגישה ערעור. בנוסף הבהיר בית הדין כי העברת עניינו של המשיב לוועדה לבדיקת מינויים, מהווה שלב בהליך המינוי שאינו יוצר מצב בלתי הפיך, בפרט שאין לדעת מה תהיה החלטתה של הועדה. בהתייחס להוצאות המשפט נקבע כי אין מקום לעכב את ביצוע תשלומם, שכן לא הובאה כל ראיה לפיה המשיב לא יוכל להחזיר לחברה את הסכום שנפסק ככל שהערעור יתקבל. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור.

14.            למען שלמות התמונה יצויין כי הודעת הערעור הוגשה לבית הדין ביום 30.9.13.